מה הטעם בטכנולוגיה ומדע בלי רוח ותודעה (לוהאריה)

מי מכם שעוקב אחרי הפרסומים שלי, יודע שאני עוסקת הרבה בתקופה הזו שמהווה צומת דרכים בתולדות האנושות. אלו ימים הדוחפים את כולנו להתעורר ולבחור: האם פנינו לשינוי ושגשוג או לסטגנציה, הרס וכילוי עצמי?

אני כותבת על מגוון רחב של נושאים הנעים על הציר שבין תודעה ופילוסופיה, מודעות עצמית וטרנספורמציה, סגנון חיים יומיומי ואלטרנטיבות מעשיות, האוניברסיטה הקוסמית ומוצאת את עצמי חוזרת, פעם אחר פעם, לתאר את המגמות המתרחשות לנגד עינינו ולהתריע על הסכנות ועל ההזדמנויות.

ברוח זו, ומכיוון שכל כך חשוב לי להביא נקודת מבט העוקבת און ליין אחר התהליכים המתרחשים, כתבתי מאמר נוסף, שבו ארצה לגעת (שוב) בנושאים מרכזיים הקשורים לצומת הדרכים אותה תיארתי, כשהפעם הדגש שאביא הוא על ההאצה הטכנולוגית האדירה שאנו חוזים בה וחווים אותה כולנו, והצורך המיידי לטפח את האבולוציה האנושית כך שתהיה בהלימה לקדמה הטכנולוגית, ותאפשר לעשות בה שימוש שיתמוך את עתידנו.

אני יודעת שחלק מהנושאים הללו יכולים להישמע לכם מוכרים ואפילו לעיתים מעייפים או מעוררים יאוש, אך אני יודעת שתדעו לזהות שעצם הנגיעה בדברים, הקריאה אותם וההגות המתמדת בהם, מגנה מפני קהות, אדישות ופסיביות ומאפשרת לנו לבוא אל אתגרי התקופה בלב פתוח, מחשבה בהירה ותודעה ערה, מתוך ההכרה כי עכשיו הוא הזמן לחולל שינוי.

שלכם באהבה ורצון,

לוהאריה

🔹🔸🔹

חלק 1 – הפרדוקס הקיומי שלנו כציביליזציה – היעדר האיזון שבין טכנולוגיה, תודעה, מדע ורוח

עוד גל קורונה רחב, גדול וגורף מקודמיו המזמין אותנו להכיר בכך לוהאריה שאנחנו בצומת דרכים שלא ניתן להתעלם ממנו.

לצד הקורונה, אנו לא באמת מתמודדים עם משבר האקלים, שגם הוא מזמין אותנו להתעורר כציביליזציה ולנקוט צעדים מידיים.

ברקע – האצה טכנולוגית אדירה ובמקביל אליה שינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שמעצבים מחדש את פני המציאות ואת פני החברה האנושית.

השאלה המרכזית שעולה בעוצמה היא: האם נתעורר והאם נשכיל ליצור שינוי מיידי, כאן ועכשיו? כי כל רגע שעובר משנה את העתיד ומצמצם את חלון ההזדמנות שיאפשר ליצור כאן עתיד בהיר וחיובי יותר.

האם נשכיל להתגבר על הבלמים והאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של בעלי הכוח וההון, ונציב בראש סדרי העדיפויות את מה שבאמת חשוב והוא הצלת כדור הארץ והאנושות?

האם נפסיק להילחם זה בזה ונתאחד אל מול מה שחשוב ?

האם נכיר בכך שזוהי אבן דרך בהיסטוריה האנושית שקובעת אם נמשיך להיות או נחדול?

כל השאלות הללו, מציבות שני ערכים מרכזיים זה מול זה: טכנולוגיה אל מול אבולוציה, מדע אל מול רוח, ומדגישות בעוצמה כי במקום ששני הערכים הללו יתפתחו זה לצד זה – נוצר מצב בעייתי שבו הרוח האנושית והאבולוציה של התודעה והתרבות האנושית נותרו מאחור, מקובעות לנורמות, מוסכמות ותפישות עולם שהינן מסולפות, מגבילות ובעיקר הרסניות.

היעדר ההלימה שבין התנופה הטכנולוגית והמדעית לבין ההתפתחות הרוחנית והתודעתית, מובילה לכך שאנו שרויים בפרדוקס קיומי: מצד אחד אנחנו בסחרור של כילוי עצמי, ומצד שני בכל יום נחצה עוד סף טכנולוגי ומתגלים עוד ועוד גילויים מדעיים חשובים.

אך מה הטעם בהתפתחות טכנולוגית אם אין מי שישתמש בה בתבונה מתוך ראיה רחבה, חפה מאינטרסים ומלאת השראה?

מה הטעם בקידמה המדעית ובהאצה הטכנולוגית אם איננו רותמים אותן לשינוי אמיתי בנורמות ובמוסכמות על פיהן אנו חיים ומתנהלים באופן אישי וכציביליזציה?

מה הטעם בגילויים מדעיים ופיתוחים טכנולוגיים בעולם שבו לא מתקיימת אחריות אישית וקולקטיבית?

הטכנולוגיה אינה יכולה לשמש כעלה תאנה לחברה אנושית שתודעתה ממוסכת, ורוחה שבויה באמונות שווא. המדע אינו יכול לחפות על ציביליזציה מפוצלת ומפורדת, הנוהה אחר אשליה של כוח, אנוכיות, שנאת חינם ונפרדות.

אבולוציה אינה יכולה להתרחש כאשר רוחו של הציבור מוחלשת על ידי עיסוק שווא במידע טפל וחסר ערך, המונפק על ידי ערוצי תקשורת תאבי רייטינג ותודעתו שבויה בהתמכרות לרשתות החברתיות הלוכדות את הפוטנציאל האנושי, בולעות