התרבות העכשווית – מיקוד בעצמי
כשאני גולשת ברשתות החברתיות, אני אומדת דרכן את הלך הרוח, את הנושאים שמעסיקים אנשים וגם את סף התודעה הרווח. כשאני גולשת ברשתות, אני חשה שאני מבקרת בעולם בתוך עולם, זהו עולם וירטואלי דיגיטלי, שבו משתקפות מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות באופן מובהק, מוקצן ומהיר.
אחד הדברים הבולטים ביותר בתקופה בה אנו חיים, ומשתקף בעוצמה ברשתות החברתיות, הוא שאנשים מאוד עסוקים בעצמם – איך להרגיש טוב יותר, להיראות טוב יותר, להיחשב לראויים ובעלי ערך, להתקדם ולמצות את החיים באופן הטוב ביותר.
אין במיקוד בעצמי כל פסול, כל עוד הוא אינו בא על חשבון ההכרה כי העצמי הוא חלק ממשהו רחב יותר וכי כולנו קשורים זה לזה, מושפעים זה מזה ומשפיעים זה על זה באופן הדורש מאיתנו לחשוב על הקשר שבין הבחירות האישיות ואורח החיים האישי, לבין המציאות המשותפת של כולנו.
המיקוד בעצמי יכול להועיל כאשר הוא תורם לפיתוח העצמי ולפיתוח התודעה והמודעות העצמית, וכאשר הוא מוביל אל מחוץ למעגל הסגור של האגוצנטריות והשאיפה למלא את צרכי העצמי מבלי לראות דבר מעבר לכך.
בפועל, רוב האנשים לכודים במעגל הסגור של העיסוק בעצמי ואינם מתעוררים, מתפקחים ועושים את הצעד התודעתי הקטן הנוסף שמוביל להבנה שהם חלק ממכלול, ושבפועל כולנו כאן על פני האדמה שותפי גורל וחולקים את אותו כדור ארץ המשווע לחמלה וריפוי, ואת אותה ציביליזציה המצויה בשלב קריטי בתולדותיה.
האנושות מצויה בצומת דרכים שבו היא מתמודדת עם אחד האתגרים הגדולים בתולדותיה – משבר האקלים.
בשעה שמשבר האקלים נוכח בעוצמה ומאיים על עתיד האנושות וכדור הארץ, ברקע מצוי וירוס הקורונה המגיע בגלים, וריאנט אחר וריאנט, מעלה אתגרים ערכיים, אתיים, כלכליים וחברתיים, מציף בעוצמה את הכשלים בתרבות האנושית ומעצים עוד ועוד את חוסר הוודאות.
אם כך, מדוע אנשים לא רואים את הקשר בין סגנון החיים שלהם והנורמות המקובלות, לבין האוניברסיטה הקוסמית מצב החירום הקולקטיבי שהאנושות מצויה בו?
הדבר נובע מנתק מתמשך בין האדם לבין המכלול שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.
🔹🔸🔹
הנתק שבין האדם לבין המכלול
ככל שחולפים הזמנים והטכנולוגיה מתפתחת, נוצר נתק הולך וגדל בין אורח החיים וסגנון החיים האישי לבין האתגרים עימם האנושות מתמודדת כקהילה אוניברסלית.
הנתק כה גדול והתודעה כל כך ממוסכת, עד שרוב האנשים אינם מודעים לקשר הפשוט שבין בחירה לבין התוצאות וההשלכות שלה. בנוסף, ישנם אנשים רבים שכן מודעים להשלכות ולתוצאות של אורח החיים שלהם, אך מודעות זו מותירה אותם אדישים לוהאריה וקהי חושים, צמודים לאזורי הנוחות ולהרגלים, ומתכחשים להשפעות ההרסניות.
אורח החיים המודרני והקידמה הטכנולוגית עמעמו וטשטשו את הקשר שבין האדם לאדמה ובין האדם לקהילה האנושית הגלובלית. בכך, האופן בו האדם תופס את עצמו, יוצר חוויה סובייקטיבית מצומצמת שבה האדם רואה עצמו נפרד מהאחרים, מהחברה, מהטבע ומעולם החי.
הנתק הוא בין האדם לבין כדור הארץ, כמו גם בין מדינות ולאומים ובין החצר הקדמית של כדור הארץ (המדינות המפותחות והעשירות) לבין החצר האחורית של כדור הארץ (המדינות הבלתי מפותחות והעניות).
הנתק הזה גורר התנהלות ממוסכת, שאין בה את ראיית הקשר שבין חלק אחד לאחר במכלול השלם של האנושות ושל כדור הארץ, ויוצר מציאות של ניצול, הרס, פגיעה, סבל, כילוי משאבים שכל עוד אינם נוגעים ישירות לאדם, קל לו להתעלם מהם.
הניתוק מן הקירבה לאדמה ולטבע והעברת המיקוד אל המסכים יצרה העצמה של הניכור והנתק שבין העצמי לבין הסביבה והעולם. כאשר המציאות (גם אם היא כאוטית ושלילית) נחווית דרך מסכים, נפש האדם גדושה במידע וגירוי חווייתי הממסך את הרגשות, ומנתק את האדם מן היכולת לחוש קרוב ושותף.
ריבוי תוכניות הריאליטי מעודד חוסר אבחנה בין מה אמיתי ומה מבויים, ומעצים עוד ועוד את הקהות הרגשית ואת הנתק התפישתי שבין האדם לבין המציאות.